!!smart school?? summer school


מי חשב על הרעיון הגאוני ליצור מערכת שתעביר את האחריות על שיעורי הבית וההודעות מביה"ס מהילד להורה?

יש לי מערכת יחסים מורכבת עם הטכנולוגיה. לוקח לי זמן להתרגל ובאופן כללי אני די בדיליי בכל מה שקשור לאפליקציות ורשתות חברתיות. אבל לסאמר סקול הזה אני לא מתכוונת להתרגל! כן, אני יודעת שקוראים לזה סמארט סקול, אבל אם תשאלו אותי זה לגמרי כאילו הילדים בקייטנה- לכו שחקו ותהנו, אנחנו פה נדאג להכל.
ביה"ס חכם? לא יותר חכם ללמד את הילדים לקחת אחריות בעצמם??

אז השנה הגדולה שלי עלתה לכיתה א' והתוודעתי לפלא הזה שאפשר היה לקרוא לו גם בשם "אני לא חייבת להקשיב בכיתה מה השיעורים כי כתוב לאמא הכל והיא כבר תגיד לי". אז אני מסרבת להשתתף במשחק הזה והודעתי לילדה שלי (וגם למורה שלה) שאין לי כל כוונה להשתמש בזה. למה? כי אני חושבת שזה אחריות שלה בלבד לדעת מה היה בכיתה ומה היו השיעורים. כי אני סומכת עליה שהיא מספיק בוגרת כדי לעשות את המטלה הפשוטה הזו שאלפי ילדים עשו לפניה. כי אני יודעת שאם הסאמר סקול הזה יכנס לנו למערכת היחסים התקשורת שלנו תפחת. כי בשביל מה לשאול אם יש שיעורים? למה לה לשתף אותי מה היה היום בביה"ס? עזבי אותי באמאשלך, הכל כתוב- תכנסי ותראי.

ואם לא סאמר סקול, אז יש את קבוצת הוואטסאפ של הורי הכיתה שגועשת ורועשת בשעות אחר הצהריים: "מה היו השיעורים?" "מישהו יכול לצלם את התרגילים? הילד שלי לא הספיק להעתיק מהלוח" "את העבודה בחשבון צריך להגיש עד מחר?" "למה הם מקבלים כל כך הרבה שיעורים?" אם הכל מתנהל בין ההורים, למה לילד להתאמץ לכתוב מה השיעורים או להעתיק מהלוח? אמא כבר תשיג לי, אפשר לשחק קצת בינתיים..
אנחנו משאירים לעצמנו את כל השליטה ובעצם מעבירים מסר לילד: "אתה קטן ולא מסוגל להתמודד עם כל זה, אני אדאג לזה" לא בטוח שלשם אנחנו מכוונים.

אתם בטח חושבים, אבל מה אם הילד חולה? איך נדע מה היו השיעורים?? אז הילד יכול לקחת אחריות ולהתקשר לחבר מהכיתה ולברר איתו! לדבר ממש! באמת היינו עושים את זה פעם.. זה גם מאד נעים שחבר שלי דואג לי ומבקש מהמורה דף עבודה גם בשבילי כי אני לא נמצא או דואג לעדכן אותי מה היה בביה"ס או מתקשר לשאול לשלומי. הכישורים החברתיים האלה כל כך חשובים ואנחנו בלי כוונה גורמים להם להיעלם. לאט אבל בטוח.

זה מזכיר לי שפעם הוזמנתי לארוחת ערב והמארחת התקשרה אליי יום לפני לשאול אותי מה בא לי לאכול. החמיא לי שכל כך אכפת לה אבל מתוך נימוס אמרתי לה שמה שהיא תכין זה בסדר מבחינתי. היא התעקשה אז ציינתי בפניה מאכל שהיא עושה שאני מאד אוהבת והיא אמרה: "אין בעיה, בכיף, בשמחה." מיותר לציין שבארוחה היא הגישה משהו אחר לגמרי. אז למה שאלת??

מה שמחזיר אותי לילדה שלי. אם אני שואלת אותה אם יש שיעורים והיא אומרת לי שהיה רק בחשבון והיא סיימה בכיתה. אבל אני מתוחכמת, רשום שהיה גם בשפה. אז אני כאילו שואלת בתמימות "את בטוחה שבשפה לא היו גם שיעורים?" המסר שמועבר לילדה שלי: "אני יודעת שיש, אז למה את סתם אומרת שאין?" ומה שהיא יכולה לחשוב זה: "את כבר יודעת שיש, אז למה שאלת??"

אם המטרה שלי היא לגדל ילדה אחראית ועצמאית אני צריכה לתת לה את האפשרות להיות כזו. אבל באמת, בלי משחקים. ברגע שהיא יודעת שכשהיא עושה את המערכת היא צריכה להיות מרוכזת ולשים לב טוב טוב מה היא מכניסה לתיק כי אמא לא תבדוק בלילה ותשים את מה שחסר, זה גורם לה להיות אחראית על המעשים שלה. ואם פעם אחת (או שתיים) היא תשכח משהו היא תלמד לפעם הבאה, אין צורך לחשוש מזה.

ילדים צריכים לגדול בסביבה שמאפשרת להם לטעות כי רק ככה הם לומדים ומתפתחים. התפקיד שלנו זה לא להיות שם במקומם ולתקן להם את הטעויות אלא לתת להם לסלול את הדרך שלהם בידיעה שבדרך יהיו טעויות ונפילות וכשלונות, אבל זו הדרך שלהם ורק ככה – רק ככה – הם יתפתחו ויגדלו להיות מבוגרים אחראים לעצמם ולמעשים שלהם ולא יאשימו את כל העולם בטעויות שלהם.

אמרו לי שקל לי לדבר ולהתנהג ככה כי הילדה שלי באמת אחראית. נכון, היא באמת אחראית. אני חושבת שהיא כזו בגלל שאני סומכת עליה באמת- גם שהיא מספיק גדולה להתמודד עם המטלות שנותנים להם וגם שאם היא תטעה או תשכח משהו היא מספיק חזקה כדי לעמוד בזה –  ואז היא סומכת על עצמה.
ביצה ותרנגולת מישהו?..

אשמח לשמוע מה אתם חושבים והאם אתם מוצאים את התוכנות האלה שימושיות
ובינתיים, שבוע מעולה שיהיה
שרלי

נהניתם מהפוסט?
השאירו את כתובת המייל ונשלח אליכם עדכון על פוסטים חדשים  

תגובות

תגובות