שיתוף הילדים במטלות הבית – למה זה כ"כ חשוב?


היום לפני 17 שנים הגעתי לבקו"ם יחד עם חברות טובות מהגרעין להתגייס לנח"ל. ילדה בת 19 שעד לפני רגע עוד עשתה צחוקים במפעל לצמיגים ובחדר אוכל בקיבוץ. עוד לא הבנתי מה מחכה לי..
אחרי שעתיים כבר הייתי בבית.
באמצע שרשרת החיול, לפני החיסונים, לא הרגשתי טוב. הופניתי לרופא לבדיקה, היה לי חום וקיבלתי 3 גימלים. שניה וחצי בצבא וכבר גימלים. אז עוד לא ידעתי להעריך אותם כראוי. נראה לי שהם היו היחידים שקיבלתי בכל השירות שלי..

כשכל החברות שלי נסעו יחד למחנה 80 אני נהניתי מעוד כמה ימי חופש בבית. ביום ראשון בבוקר כשכולן נסעו שוב יחד אני נסעתי לבקו"ם לבד כדי להתגייס באמת.
הגעתי אחר הצהריים, לבד, לבסיס הטירונות, שם כבר היו כולן, מגובשות מדוגמות ומתורגלות. אני לא ממש הבנתי לאן הגעתי. פעורה למהדרין. אחרי דקה הספקתי להתחצף למפקדת כשאמרתי לה 'בסדר' והיא נבחה עליי שלא אגיד לה 'בסדר' ושוב אמרתי לה 'בסדר!'. כל הבנות גרעין שלי כבר היו ממוקמות בחדרים ובגלל חוסר מקום שמו אותי בחדר עם בנות שלא הכרתי וממחלקה אחרת. ההרגשה הייתה לא נעימה. בלשון המעטה. היום אני כבר יודעת לתת לזה שם ולהבין שמשהו נפגם לי בתחושת השייכות. כולם היו יחד ואני, בצד.

אבל זה לא מה שהיה הכי קשה. הכי קשה היה להגיע לטירונות ילדה מפונקת. ילדה שלא ניקתה אף פעם את החדר שלה ופתאום עושים לה מסדר. ילדה שלא רגילה לקום מוקדם בבוקר ופתאום צריכה להתארגן תוך 7 דקות. ילדה שבשבילה תורנות מטבח נראתה לה כמו טירונות בפני עצמה. ומה זה לשתות מים מהמימייה הצבאית המגעילה הזו?? אין לי מושג איך זה עבר אבל במקום מימייה הסתובבתי עם בקבוקי מי עדן בכיס. ומה פתאום שאי אפשר? ולמה? רק בגלל שהמפקדת אמרה? אני אפילו יותר גדולה ממנה..

באחד הפוסטים הקודמים כבר כתבתי שאחד התפקידים החשובים ביותר שיש לנו בתור הורים הוא לאמן את הילד לחיים האמיתיים, ולו רק כדי שהוא לא יקבל את הכאפה הראשונה שלו, כמוני, רק בצבא. מטלות הבית זה לא משהו שרק ההורים צריכים לעשות, הילדים צריכים לגדול לתוך זה בטבעיות. לדעת לקבל מרות זה בין היתר לשמוע 'לא' מההורים ו'אי אפשר עכשיו'. כדי שהם יוכלו לעמוד מול העולם בגב זקוף ובעמידה איתנה הם חייבים להתאמן על זה קודם כל בבית. וזה אומר לעמוד על שלהם גם כשלנו זה לפעמים לא הכי מתאים.

נצלו את 'שבוע החופש לפני פסח שמשרד החינוך דחף לנו' לשיתוף הילדים בניקיונות ובעשיית סדר בבית. אני בהחלט איעזר בהם ולו רק בגלל כישורי הניקיון הלקויים בחסר שלי. אחרי הכל ניקיון פסח הראשון שלי היה הכשרת המטבח במחנה 80..

תודה גדולה לסיון משולם האהובה על התמונה. (היום ראיתי אותה בפעם הראשונה..)

נהניתם מהפוסט?
השאירו את כתובת המייל ונשלח אליכם עדכון על פוסטים חדשים  

תגובות

תגובות