אמא שלו היא גם הסבתא של הילדים שלך


אני מתגעגעת לסבתא שלי. לא סתם געגועים. געגועים כאלה שמפלחים את הגוף בכאב והחוסר אונים יכול להוציא אותך מדעתך.
יותר משבע שנים חלפו ועדיין. הגעגועים לא שמעו על המשפט שהזמן הוא הרופא הכי טוב.
וזה לא שהיא היחידה שנאלצתי להיפרד ממנה. בחמש עשרה השנים האחרונות נפרדתי מכל כך הרבה אנשים ומנגנוני ההדחקה שלי עובדים שעות נוספות, כי אם אני אבין בדיוק מה קרה הנפש שלי לא תעמוד בזה.
אבל עם כל הכאב העצום שאני חשה על אובדן אנשים קרובים וצעירים שנפרדו מאיתנו בפתאומיות אכזרית הגעגועים תוקפים אותי בעיקר אל סבתא. סבתוש' שלי המיוחדת. האהובה. כאילו שהאחרים עדיין איתנו, עדיין פה, ופשוט רחוקים. רחוקים מדי.

סבתא זה משהו מיוחד. מסבתא יכולים לבקש הכל, אצל סבתא גם מקבלים הכל. אצל סבתא יכולים להתפרק, להשתולל, לאכול ממתקים בלי סוף ולראות טלוויזיה כל היום ולישון מאוחר ואפילו איתה במיטה. סבתא זה כיף נטו. בלי לכעוס, בלי להטיף, בלי לבקר.
סבתא אהבה אותי כמו שאני ורק מהחיוך שלה הייתי מרגישה את זה. אני לא זוכרת אפילו פעם אחת ששמעתי ממנה משהו לא טוב עליי. גם אם היה לה מה להגיד היא תמיד עשתה את זה בנעימות, באהבה, בחיוך ולפעמים רק עם הידיים הייתה מורידה לי קצת את החולצה שלא יראו את הבטן..
היא חסרה לי בכל כך הרבה רגעים בחיים. לפעמים אני מסתכלת על הילדים שלי ותחושת החמצה מרה משתלטת עליי. איך היא הייתה נהנית מהם! מה גם שהיא הייתה מבינה שהכל בסדר כי לא פעם הייתה שואלת אותי אם אני רוצה שהיא תסביר לי איך עושים ילדים..

לפני החג מצאתי את עצמי יושבת לשיחה בסלון הבית שלי עם אישה מבוגרת שלא הכרתי לפני. היא הביאה איתה ילדה מהגן של תום ופשוט נשארה איתה כשהילדים שיחקו. היה לנו הרבה זמן יחד והיא התחילה לספר לי על הילדים שלה ובעיקר על הנכדים שלה (ואפילו נינים יש לה!). בכל פעם שדיברה על אחד מהנכדים שלה העיניים שלה נצצו. "הם יודעים שממני הם יכולים לבקש מה שהם רוצים. ממני הם אף פעם לא ישמעו לא. הם מבקשים משהו ולמחרת כבר מקבלים. בשביל מה יש סבתא?" חייכתי אליה והקנאה זקפה את ראשה. איזה כיף להם. סבתא זה באמת הכי טוב שיש.

יש לי חברה טובה שכל פעם מספרת לי סיפורי זוועות על חמתה. לא הסיפורים הרגילים של היא מתערבת והיא לא סותמת והיא לא עוזרת, אלא סיפורים מטורפים שאם לא הייתי מכירה אותה הייתי בטוחה שהיא ממציאה. אבל זה לא העניין. העניין הוא שחברה שלי כל כך חכמה שהיא עושה הפרדה ברורה בין הרגשות שלה אליה ובין העובדה שהיא הסבתא של הבנות שלה. ולהן מגיעה סבתא. היא מאפסנת את האגו בצד והבנות זוכות לסבתא שלהן לפעמים גם כמה פעמים בשבוע. היא אפילו מסוגלת להודות שהיא סבתא טובה. סבתא שמשחקת איתן וצוחקת איתן, מביאה להן מתנות ובגדול מעניקה להן חוויות בלתי נשכחות של סבתא ונכדות.

יחסי כלה-חמה בדרך כלל קצת מסובכים, אבל הם לא חייבים להיות. אז אם לא התחתנתן עם יתום כדאי לעשות כל מה שאנחנו יכולות כדי לא להרוס לילדים שלנו את היחסים עם סבתא שלהם. מה שאומר שלא נדבר עליה לא יפה כשהם בסביבה (הם שומעים הכל. תמיד. גם אם נדמה לנו שהם שקועים בטלוויזיה או בקראש רויאל)
לא נתעצבן עליה בכל פעם שהיא מרשה להם קצת יותר מדי – ממתקים, להשתולל, טלויזיה וכו'- זה כל הכיף בסבתא, לא נפעיל שרירים ונגרום לה לא לבוא לראות את הנכדים בתור עונש (אנחנו מענישים בדרך גם את האהוב שלנו וגם את הילדים שלנו, אז למה זה טוב?) ובאופן כללי נתייחס אליה תמיד בכבוד. כי מגיע לילדים שלנו סבתא. ואין שום סיבה בעולם שניקח את זה מהם.

מתגעגעת אליך סבתוש'.
ואיזה כיף לילדים שלי שיש להן שתיים..

 

נהניתם מהפוסט?
השאירו את כתובת המייל ונשלח אליכם עדכון על פוסטים חדשים  

תגובות

תגובות